<h1>סמ"ק הלכ' ק"ש סימן ק"ד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
לקרא קריאת שמע שחרית וערבית. דכתיב (דברים ו) בשכבך ובקומך, ואמרו חכמים זמן קריאת שמע ערבית מצאת הככבים עד חצי הלילה. ואם לא קרא תוך חצות קורא קוד' שיעלה עמוד השחר, ואם נאנס ולא קראה יכול לקרותה קודם הנץ החמה, ואם הקדים לקרות מפלג המנחה, דהיינו שעה ורביע קודם צאת הככבים יצא, כדאמרי' דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד.
<h2>דף יג.</h2>
והלכ' כרבי יהודה דאמר בין הפרקים שואל בשלו' אדם שחייב בכבודו ומשיב שלום לכל אדם, אבל באמצע הפרש' אינו מפסיק לשאול אלא בשלו' מי שמתיירא ממנו כגון מושל או אנס, ומשיב מפני הכבוד, ועניית קדיש וברכו וקדושה ואמן של האל הקדוש ואמן של שומע תפלה עונין בכל מקום ואלו הן בין הפרקים בין פרשה ראשנה לשניה ובין שנייה לשלישית וכן בברכותיה בין יוצר לאהבה רבה ובין אהבה רבה לשמע, ובין שמע לוהיה אם שמוע, אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. וכתב רבינו משה שדינו כאמצע הפרק, שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד והתוספות נסתפקו בזה. וצ"ע בסמ"ג.
שנינו במסכת סוטה דקריאת שמע נאמרת בכל לשון אמנם באותו לשון צריך ליזהר משבוש אותו לשון.
<h2>דף טו.</h2>
ופסקינן שם הלכה שצריך להשמיע לאזניו וגם צריך לדקד' באותיותיה, ואם לא השמיע ולא דקדק יצא, כיצד ידקדק יזהר שלא ידגיש הרפה ולא ירפה הדגש, ולא יניח הנע ולא יניע הנח. ובתלמוד מפרש שיתן ריוח בין הדבקים כגון בכל לבבך, ואבדת' מהרה, הכנף פתיל שלא יראה כתיבה אחת ומדלג אחת מן האותיות. ואמרינן בירושלמי דצריך לבאר זיין של תזכרו וצריך להאריך בדלת של אחד שיעור כדי שימליכהו בשבעה רקיעים ובארץ ובארבע רוחות העולם. אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחית וצריך ליזהר שלא יאריך באלף דאחד שלא יראה כאומר אי חד וכשיאמר היום ישתוק מעט שלא יראה כאומר היום על לבבך ולא למחר על לבבך כדאיתא בפרק מקום שנהגו.
<h2>דף לג:</h2>
וכל האומר שמע שמע משתיקין אותו, ודווקא כשכופל כל פסוק ראשון, אבל אם כופל כל תיבה ותיבה הרי זה מגונה ואין משתיקין אותו, ואם כפל כל הפרש' כולה אין להקפיד כדאשכחן דר' זירא הוה קרי והדר קרי.
